נכתב gk-ידי: בקי · תאריך השייט: אוגוסט 2008

שייט לאלסקה
שייט לאלסקה

נסעתי מה-23 ועד ל-30 לאוגוסט. טסנו לסיאטל, שם עלינו לאונייה (Norwegian Star), משם הפלגנו לקטצ'יקן, ג'ונו, המשכנו במעלה אנדיקוט ארם, ואז לסקאגוויי, פרינס רופרט, קנדה, ואז חזרה לסיאטל.

טיילתי ב-48 מדינות ואלסקה היא המדינה היפה, המדהימה ביותר שבה הייתי. דבר כזה עוד לא ראיתי מעודי, ואני מוכנה לחזור לשם שוב. בקטצ'יקן, ראינו הרבה עומדי טוטם, ומאחר שדגי הסלמון שחו בנהרות זכינו לראות אותם מנסים לזנק במעלה מפל. אני חושבת שביום ההוא בלבד ראיתי בערך 1000 דגי סלמון. נסענו גם למדגרת סלמון ולמוזיאון עמודי טוטם. עשינו כל זאת בעצמנו מכיוון שלא שילמנו על סיורי חוף באותו היום. ביום שלאחר מכן נסענו לג'ונו, הסיור שלנו היה לקרחון מנדנהאל, ומשם לצפיה בלוויתנים. לפני היום ההוא, חשבתי לעצמי, יו זה אדיר! זה לא יכול להיות יותר טוב, לא ידעתי עד כמה המצב הולך להשתפר. השייט לבדו היה מרהיב, מכיוון שהיו הרים משני צידנו כל הזמן. באותו בוקר, כשחיכיתי לחברה שלי שתתכונן, ישבתי ליד דלת המרפסת וקלטתי משהו בזווית העין. זה היה עיט קירח שעף על פני המרפסת שלנו, רק מטר מאיתנו! נסענו דרך ג'ונו כדי להגיע לקרחון. כשהגענו לשם, יצאנו במורד שביל (שהיה קל ללכת לאורכו - עם או בלי כיסא גלגלים) ונתקלנו בעקבות דובים, גללי דובים וסלמון אדום (חלק מן המסלול היה סגור בגלל פעילות דובים). היינו במין עמק, שבו נקוו מים מהקרחון אל בריכה צלולה. מסביבנו היו הרים ומפלי מים. בשעה שהלכנו לעבר הקרחונים, התחלתי לראות כמה קרחונים ימים, שהיה די מרגש עבורי. ואז ראינו את הקרחון העצום ופשוט קשה לתפוס עד כמה הם גדולים. מאחר שהיה מעונן יכולנו לראות את הצבע האמיתי של הקרחון מבלי שהשמש תלבין אותו. זה היה צבע כחלחל בוהק מנוקד בעפר. מסביבו היו מפלים וקרחונים ימיים. ואז, אני כאילו שוב... יו! זה לא יכול להיעשות יותר טוב מזה...

אז אח"כ עלינו על סירה בשביל סיור צפיה בלוויתנים... וכדי לקצר את הסיפור, בד"כ רואים שניים או שלושה לוייתנים גדולי סנפיר. אנחנו ראינו 14, אחת הייתה אמא עם תינוק, שעלה לפני המים 3 פעמים (צילמתי בוידאו, אני יכולה להראות לכם מתישהו), אריות ים, שחפים ועיטים קירחים. אז.. זה לא יכול להיות יותר טוב מזה... אז חזרנו לאונייה והקברניט אמר לנו שמאחר ויש ראות נמוכה הוא הולך לבצע עיקוף דרך אנדיקוט ארם, בניגוד לזה שתוכנן במקור. אנחנו יוצאים לשם, ושם הכול הופך להרים אדירים משני צידינו והמים בצבע ירוק בוהק בגלל הזרם המגיע מהקרחון והיכן שה"קמח" של הקרחון פוגש את מי האוקיינוס, יש קו משורטט איפה שהירוק פוגש את המים הכהים. ואז פתאום במרחק אנחנו רואים קרחון ענק כזה, שנקרא קרחון "תלוי", בגלל שהוא עדיין לא הגיע לים. ואז אני רואה את הקרחון הראשון שבים וכמה לוויתנים משחקים לידו. דרך אגב, בזמן הזה כבר אחר הצהריים המוקדמים, הרוח נושבת והטמפרטורה בחוץ בערך 50 מעלות. היה לי ממש קר!! :) ואז כשאנחנו משייטים במעלה ה"זרוע" אני רואה עוד קרחונים ומפלים ואנחנו מתחילים לשוט ממש קרוב לקרחונים ימיים ולפגוע בכמה קרחונים קטנים מאוד (מגיעים למצב שבו אי אפשר לחמוק מהם). על רבים מהם היו אריות ים וציפורים. אני לא יכולה לתאר במילים כמה יפה זה היה. בואו רק נגיד שהפנים שלי קפאו ונכנסתי פנימה והפעלתי את מייבש השיער כדי להפשיר את הפנים והידיים, ואז מיד חזרתי החוצה כי לא רציתי להפסיד שום דבר. לבסוף הגענו לקרחון דוז, שהוא הקרחון שמזין את הזרוע ויוצר את כל הקרחונים הימיים, ישבנו שם במשך זמן מה והסתכלנו על הקרחון, עדיין במרחק מה, אבל הקברניט אמר שזה הכי קרוב שהוא אי פעם הגיע לקרחון. אז הסתובבנו והפלגנו החוצה לפני החשיכה (כי אי אפשר לראות את הקרחונים בחושך ולא רצינו עוד טיטניק).

זה לא יכול להיות יותר טוב מזה...

ובכן, ביום שלאחר מכן היינו בסקאגווי, הנקודה הצפונית ביותר בה עמדנו לטייל. עלינו על אוטובוס תיירים, נסענו במעלה כביש תלול ומפותל, אל מעבר לקו פרשת המים של אמריקה, ועצרנו בצד הדרך כדי לצלם כמה תמונות. הספקנו לראות כמה דובים. נסענו על גבי גשר תלוי עמיד ברעידות אדמה וממש לצידנו היה קו השבר. בשלב זה טיפסנו כל כך הרבה, שכמעט ולא הייתה צמחיה סביבנו והיינו ב"טונדרה הארקטית". מעט העצים שצמחו שם היו בגובה פחות ממטר, והיו להם ענפים רק בצד אחד בגלל מזג האוויר הקשה בחורף. ברגע שהגענו לקנדה, עלינו על רכבת לנסיעה חזרה לסקאגווי. זה היה כל-כךךךךך יפה. נסיעת הרכבת הטובה ביותר בה הייתי אי פעם, היו כמה וכמה גשרים נתמכים, ואולי שתיים או שלוש מנהרות. ערוצים, אגמים, מפלים, קרחונים, והרים בכל מקום. ברגע שחזרנו לסקאגווי, הלכנו ל-"Liarsville" שם אכלנו סלמון (הראשון שאכלתי - זה היה נהדר) וחיפשנו זהב (הם אמרו שזה זהב אותנטי שמיובא מקנדה :) ). משם הלכנו לבית בושת וערכנו סיור במקום. למחרת היינו בפרינס רופרט, קנדה ושטנו בסירה אל האי שבו היו פטרוגליפים (שהם גילופים בסלע של האינדיאנים), ערכנו סיור ביער הגשם, ואכלנו עוד סלמון אפוי. הצלחתי אפילו לראות חוף חול שחור בפעם הראשונה!

אחרי זה, היינו צריכים לחזור הביתה.:(